הרצאות

השואה בקולנוע הישראלי

ור ההיתוך הציוני ראה בניצול השואה "אחר" ובהתאם גם הייצוג שלו בקולנוע הסתכם באוסף של דימויים שליליים. בסרטי הקולנוע הניצול הוא תמיד מעין הנגטיב לצבר הנמרץ והשולט בגורלו. בעקבות משפט אייכמן ב- 1961 חל שינוי דרמטי במגמה הזו, לכיוון של פתיחות ורצון להקשבה   לעדויות הניצולים.  בהרצאה נעמוד על המהלך שעבר הקולנוע הישראלי מייצוג דמויות של ניצולים כפאסיביים, סהרוריים ושבורים, ועד שנות ה-80 של המאה הקודמת בה התחילו לראות בהם אינדיבידואלים, אמיצי לב ובעלי תושיה, אנשים מורכבים המתמודדים באומץ עם עברם הנורא. נצפה בסרטים "הוא הלך בשדות", "הקיץ של אביה", "מייד אין איזראל" ועוד.

פדרו אלמודובר – תשוקה ספרדית

בימאי הקולנוע הפורה והמצליח ביותר כיום. אלמודובר עבר מעיירה קטנה בספרד למדריד העיר בגדולה בסוף ימיו של פרנקו, כדי ללמוד קולנוע, אלא שהעריץ סגר את בית הספר היחיד לקולנוע שהיה בספרד. עם נפילתו של פרנקו בשנת 1975 אלמודובר הפך לאחד ממוביליה של תנועת הפופ החתרנית "מובידה" ששאפה לשחרר את העם הספרדי מהצל הענק שהטיל עליה הרודן.  אלמודובר כתב במגזינים של התקופה, ועשה סרטים במצלמת סופר שמונה, אותם דיבב בקולו ובאמצעות טיייפ.

החל מתחילת שנות ה80 הוא עושה את סרטיו הנועזים, החותרים תחת הצביעות החברתית, אלמודובר הקים את חברת ההפקה "אל דסאו" ("התשוקה") עם אחיו אגוסטין המפיק את סרטיו, על שמו של הסרט שפרסם אותו בעולם "חוק התשוקה (עם אנטוניו בנדרס)

החל משנת 1988 כותב ומביים סרטים בלתי נשכחים בחיוניות, בצבעוניות ובחושניות שלהם, והם מתרחשים רובם במדריד, העיר האהובה עליו. אלמודובר עוסק בסרטיו בנושאים טעונים כמגדר, תפקידי נשים וגברים,יחסיאמהות ובנות, ועוד. התסריטים שלו שנונים וחדים, ויש בהם הומאז'ים רבים לקולנוע ההוליוודי, להיצ'קוק ועוד. סגנון הצילום בסרטיו ייחודי ובלתי נשכח. לנשים תפקיד מרכזי בסרטיו. נצפה בקטעים מסרטיו ונעמוד על המייחד אותו.

החיים על פי גילה (אלמגור)

גילה אלמגור כונתה, בצדק, מלכת הקולנוע הישראלי. ניתן היה בקלות להעניק לה גם את התואר "מלכת התיאטרון" על עשרות התפקידים שגילמה בכשרון בולט, אלא שכינוי זה כבר היה תפוס ע"י חנה רובינא. הסרט הראשון ששיחקה בו היה "חולות לוהטים" בתחילת שנות הששים, ומאז כיכבה ביותר משבעים סרטים, ועוד ידה נטויה.
אלמגור החלה את קריירת המשחק בגיל 17 בשם גילה אלכסנדרוביץ', ושוכנעה ע"י אפרים קישון לשנות את שמה ל"אלמגור". לאחר 10 שנות במה וקולנוע נסעה ללמוד משחק בסטודיו של לי שטרסברג בניו יורק, היכן שלמדו כל הגדולים: דה נירו, אל פאצ'ינו וג'יימס דין. אלמגור ידועה ביכולתה לשחק מגוון רחב של דמויות ותפקידים, מעובדת סוציאלית (סלאח שבתי) לזונה (אלדורדו ומלכת הכביש) בעלת בר (החיים על פי אגפא) וכמובן אמא מרוקאית (פורטונה, לילסדה, שחור ועוד).

בהרצאה נסקור את הביוגרפיה הלא פשוטה שלה, ונדון בבחירות הנועזות שעשתה בתפקידיה בקולנוע, וכן בסרטים שהופקו ביוזמתה: מצור ומלכת הכביש. את הספר "הקיץ של אביה" כתבה בעקבות משבר תעסוקתי שחוותה בתיאטרון בשנות ה-80 הסרט שנעשה בעקבותיו הפך לסרט מרכזי בפילמוגרפיה הישראלית ובעקבותיו הפיקה את סרט ההמשך: עץ הדומים תפוס.  אלמגור זכתה בעשרות פרסים בארץ ובעולם על תפקידיה בקולנוע, בראשם פרס ישראל לקולנוע ופרס אופיר על מפעל חיים.

המשפחה בקולנוע הישראלי

המשפחה תופסת  מקום מרכזי בחברה הישראלית והקולנוע מיטיב לשקף זאת. לנו כישראלים זה מובן מאליו, אבל בתרבויות אחרות למשפחה אין את אותו התפקיד שיש לה אצלנו. יש אף הטוענים שרוב הסרטים הזוכים לתמיכת קרנות הקולנוע הם סרטים המציגים  משפחות.  המשפחה עשויה להיות מקום מחבק ותומך, ולהשרות אהבה וביטחון, אך בה בעת היא עלולה להיות כפייתית, שתלטנית וחונקת. בהרצאה נסקור את השינויים שחלו בייצוג המשפחה בקולנוע בשנים האחרונות, עם היעלמותו של הצבר יפה התואר והבלורית ונראה איזה מקום תופסת המשפחה בקולנוע בעידן המאופיין במשפחות אלטרנטיביות, מפורקות, או חד הוריות.  נצפה בקטעים מהסרטים "כנפיים שבורות", "ולקחת לך לאשה", "שחור", "חתונה מאוחרת", "שבעה",  וננסה להבין מה הקשר של כל זה למכונית המשפחתית.

אריק איינשטיין ואורי זוהר בקולנוע

הכוכב הבלתי מעורער של המוסיקה הישראלית היה גם כוכב קולנוע טבעי, עתיר סקס אפיל ונונשלנטיות. איינשטיין היה בנם היחיד של דבורה  ויעקב, שחקן תיאטרון  האוהל ועקרת בית. כנער התבלט בגובהו ובאהבתו לספורט והיה אלוף ישראל בקפיצה לגובה לנוער, אך בשל  קוצר ראייה לא התקבל להיות מדריך ספורט כפי ששאף להיות בצבא,  וכך נקטעה הקריירה הספורטיבית שלו. לאחר מכן התגייס ללהקת הנח"ל, התחיל לשיר והשאר הסטוריה. איינשטיין  מעולם לא למד משחק אך ניחן בכשרון טבעי שסחף חבורת יוצרים אגדית.  הוא היה שותף  לעשייה הקולנועית של הבמאי והיוצר אורי זוהר, כתב איתו חלק מהתסריטים והמערכונים של לול וכיכב בסרטיו שהציגו אלטרנטיבה נהנתנית לדמות הצבר. ההרצאה משולבת בקטעים מהסרטים "סלאח שבתי", "שבלול", "לול", "עיניים גדולות", וכמובן "מציצים" אשר הפך לסרט פולחן, משום שהצליח לנסח את החלומות והפחדים של דור שלם.

איפה הן הבחורות ההן? על נשים בקולנוע הישראלי

הקולנוע הישראלי נשלט במשך שנים רבות ע"י יוצרים גברים ותמות גבריות. לנשים הוקצו תפקידים משניים, ולרוב הן היו היפהפיות על כתפיהם של הצברים המסוקסים. לאורך עשרות שנים העמיד הקולנוע הישראלי במרכזו את החבורה הגברית בצבא, בקיבוץ, בישיבה וגם בכלא – חבורות גברים שמקומן של נשים בהן היה שולי, או שהודרו מהן לגמרי.

בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי הנשי פורח עם עשרות סרטים המספרים סיפורים נשים מרתקים ואותנטיים וזוכים לאהדת המבקרים והקהל. בהרצאה נדון בסיבות שהובילו לשינוי הזה, ונצפה בקטעי סרטים ישנים וחדשים המדגימים אותו.

מבורקס לקאלט

סרטי הבורקס היו אהובים כאן במשך הרבה מאד שנים, עוד לפני פרוץ הטלוויזיה, וזכו להצלחה בקרב קהלים רחבים.  סלאח שבתי נחשב לסרט הבורקס הראשון, וההצלחה המטאורית שלו הביאה לשגשוג הז'אנר. הקומדיות העממיות הללו על אף שהציגו דמויות מזרחיות ואשכנזיות שבלוניות, הופקו בעיקר בשנות הששים והשבעים כללו רומנטיקה, יצרים, הנפיקו כוכבים רבים וזכו להצלחה כלכלית גורפת. באותו עשור הופקו כאן גם סרטים שזכו לכינוי "סרטי הרגישות החדשה", שדווקא היו מקובלים על המבקרים אך הקהל הדיר את רגליו מהם בקביעות. מדוע נקראו  "סרטי בורקס"? מי היו היוצרים המרכזיים? ומתי סר חינם?  בהרצאה סוגיות מרכזיות בחברה ובתרבות הישראלית וגם נצחק.